דיוקנאות, טיפולוגיה אינטואיטיבית

עודד לייב

דיוקן גוף, הגוף כטקסט, שפת הגוף, התנוחה, ההבעה, המבט, העיניים. פרטי הדיוקן מלאים במידע ויזואלי. דיוקן המישיר מבט אל הצופה, כופה עליו למעשה תגובה אינטואיטיבית. מעמת אותו עם ערכיו, עם הקונספציות הטבועות בו, במודע או שלא במודע.

כאשר הדיוקן הבודד מוצג כחלק מסידרה טיפולוגית (השוואתית). הוא מאבד לכאורה את האינטימיות שלו ומוצג כפרט מקבוצה מסווגת. מה משותף? מה מבדיל?
בהסתכלות על קבוצת פורטרטים כסדרה, התגובה שלנו הופכת שכלית יותר מאשר רגשית. היחס שלנו הופך ביקורתי יותר, סטריאוטיפי יותר.
איך אני מציב את עצמי ביחס לקבוצת פרטים זו?

מקבץ סדרות כאלו באותו החלל, אשר לכאורה אין ביניהן קשר מובנה, מציבה אותנו ברובד נוסף אל מול הזהות שלנו, אל מול ההגדרה העצמית שלנו, מול דרכי הפרשנות הטבועים בנו כיחיד וכחברה.